ספורט ואני
גילוי נאות: בתור נערה פשוט שנאתי ספורט. אבל ממש! הייתי מוכנה לרעוב ימים שלמים בשביל לרדת חצי קילו, אבל בבקשה, שרק לא יכריחו אותי לעשות ספורט. הכל המצאתי בכדי להתחמק משיעורי הספורט בבית הספר: החל ממחזור קטלני וכלה במחלת לב מיסתורית (שבעזרתה גם קיבלתי פטור מספורט בצבא ושהתפוגגה באורח פלא בשנות העשרים שלי…).
אני ממש זוכרת את רגע השינוי: חברה גררה אותי לשיעור אירובי בסטודיו קטן בגדרה, זה היה עוד לפני המצאת הזומבה, קרוספיט, TRX וכל שאר החידושים. פשוט אירובי, עם מורה כריזמטית, ריקודים מגניבים והרבה זיעה. ופתאום נהנתי… באמת. התמדתי השתפרתי ושיפרתי גם את היכולות האירוביות שלי. פתאום נהנתי גם מתחושת הסיפוק שאחרי אימון, האנרגיות, מצב רוח המרומם והעייפות הנעימה בשרירים שהתאמצו. ופתאום ספורט לא הפחיד אותי יותר.
עם המעבר שלי לתל אביב הצטרפתי לאחד מחדרי הכושר "המגניבים", פתאום העזתי לנסות עוד סוגי ספורט כגון קיקבוקסינג, ספינינג, ריצה, יוגה… והתמכרתי! התמכרתי לתחושה המספקת של מאמץ ואתגר שבצידה שכר נאה, הגוף חזק ובריא יותר, האנרגיות גבוהות, האנדורפינים בשמיים, ובואו נודה על האמת גם המראה השתפר!
מאז אני מעזה, לנסות דברים חדשים, לאתגר את עצמי כל פעם מחדש. לא לוותר גם אם קר, חם, גשם, אני עייפה או בהריון… תמיד מוצאת את הדרך שיהיה לי כייף ומספק.
אני מאמינה שלכל אחד גם אם הוא שונא ספורט מושבע יש את הדרך שתתאים לו, אם זה שחייה עם עצמך, הליכה עם חברה, ריצה בקבוצה או משחק כדור רשת, רגל, סל קבוצתי. תחושת המסוגלות והעוצמה שמלווה את הפעילות הספורטיבית היא מדהימה והיתרונות הבריאותיים שבצידה הופכים אותה מבחינתי לתרופה מספר אחת לא רק למחלות רבות ומגוונות (לב, כלי דם, סכרת, סרטן השד וכו'), אלא גם לנפש שלנו, לשחרור הלחצים שאנו חווים בחיי היום יום שלנו ולהעצמה שלנו את עצמינו!
